על תרבות, אידאולוגיה ומה שביניהן

ינואר 23, 2020

צדק מי שאמר שאין מקריות בחיים. אתמול (יום ראשון, 19/1/20) פורסמו שתי כתבות בעיתון הראשי של ידיעות אחרונות Yedioth Ahronoth (שתי הכתבות במלואן בהמשך הפוסט)

הכתבה הראשונה (במקרה, בעמוד הראשון ככתבת שער), מציגה את אחוזי הגיוס הנמוכים בשנים האחרונות כשהסיבה המרכזית לכך היא פטור נפשי.

הכתבה השנייה (במקרה בעמוד האחרון בגב העיתון), מתארת את מהפכת החינוך הגופני שמתחילים להטמיע במערכת החינוך.

"מהפכה" שהמסר המרכזי שלה – העיקר ההשתתפות. כלומר, העיקר שהתלמיד יהיה נוכח בשיעור, יזוז, יפעל ויחווה את השיעור בצורה חיובית ונוחה ללא התמודדות עם ציון, מדידה או לחץ שיחווה במהלכו.

אני יכול לשער שעורך העיתון לא תכנן את מקריות הקשר ההדוק בין שתי הכתבות.

כתבה אחת מציגה בעיה אמיתית על משבר חינוכי-תרבותי שבו אנו מצויים וכתבה שנייה מתארת "מהפכה", שמי שמוביל אותה, הוא אחד מהגופים הממונים על אותה השפעה חינוכית-תרבותית ולא פחות מכך, על המענה לבעיות והצרכים העתידיים שלנו כמדינה וכחברה.

שתי הכתבות הללו, במקריות או שלא, מציגות את המציאות התרבותית שלנו.
תרבות לקויה שהתוצר שלה הוא מעל לכל משבר אידאולוגי.

שתי הכתבות כפי שפורסמו באתר ידיעות אחרונות. 

אין עוררין על כך שאנו בעיצומו של משבר נפשי עמוק. אנחנו חיים בעידן טכנולוגי שקצב השינויים בו מסחרחר. עידן המאופיין בקיצורי דרך, קושי בדחיית סיפוקים, חוסר יציבות ומושגים כמו תהליך, התמודדות עם קשיים, סבלנות והתמדה הפכו למדע בדיוני.
מן הסתם, שהדבר משפיע באופן ישיר על אחוזי הגיוס הנמוכים כמו על עוד היבטים רבים בחיינו.

במקביל, אין גם ספק שנדרשים שינויים אדירים באופן שבו מתנהלים שיעורי החינוך הגופני בישראל.
שיעור שבו לומדים הרבה יותר מאשר איך לקפוץ לגובה, לרוץ מהר או לקלוע לסל.
שיעור אשר מהותו לבנות ולפתח את האופי והחוסן תוך פיתוח יכולות גופניות וקוגניטיביות בסיסיות של בני הנוער במדינה (מדינה
שעל הדרך מתקיים בה חוק גיוס, המחייב את כלל בני הנוער, הכשירים גופנית ונפשית להתגייס לשירות צבאי).

הבסיס לפער נעוץ בכך שאנחנו לא רואים את הזיקה בין שני הדברים:
1. הבעיה – תרבות
2. הפתרון – אידאולוגיה

הבעיה התרבותית היא תוצר של המשבר האידאולוגי שלנו.
אידאולוגיה הדוגלת להתעלם ממקור הבעיה ולתת פתרונות זמניים ונוחים.

כדי לשנות את התרבות הקיימת, נדרשת מאיתנו מהפכה אמתית המחייבת לשינוי של התפיסה האידאולוגית הרווחת.

דרך הפעולה מצריכה תעוזה ואומץ של אותם גופים ובעלי תפקידים העוסקים בחינוך, חברה ותרבות.
אלו נדרשים לנתח את הבעיות לעומקן, להבין את האתגרים העתידיים לבוא, תוך הסתכלות והתחשבות בצרכים המדיניים.
כשהגישה והחשיבה תתבסס על המניע האידאולוגי, תופסק הגישה הדוגלת בקיצורי תהליכים ופתרונות קסם אשר מנוגדים למה
שהמציאות מחייבת.

בקרוב אנחנו חוגגים 72 שנות עצמאות. הגיע העת להתנתק מהיצר ההישרדותי הטבוע בנו ולעבור לגישה אידאולוגית אשר בראש סדר העדיפויות שלה ניצבת השאיפה האמיצה ליצירת תרבות, כזו המעניקה מענה ראוי ומקצועני לאתגרים כמו שהם, כשהבסיס לכל הוא אידאולוגיה.

– עמיר מנחם, מייסד ארגון חמש אצבעות –